"אם מחוט ועד שרוך נעל"

"אם מחוט ועד שרוך נעל"

 "ויאמר אברם אל מלך סדם... אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (יד,כב-כג).

מדוע אברהם סירב לקחת את רכוש מלך סדום

לכאורה קשה - היתכן שהיינו אומרים שמלך סדום העשיר את אברהם, הרי הקב"ה מיגן צריו בידיו ועזר לו לנצח בניסים גלויים את ארבעת המלכים, ואם כן כל עושרו מאת הקב"ה, ומה השוני מרווחים אחרים שגם הם באים דרך בני אדם בהשגחתו של הקב"ה?

הסבר אוה"ח הקדוש

ראיתי

שכך הקשה אור החיים הקדוש, ותירץ: שמלך סדום חשב, שכל הנפש והרכוש מגיעים ושייכים לו, ולכן אברהם רצה שגם "לשיטתו" של מלך סדום לא יאמרו שהוא העשיר את אברהם אלא הקב"ה.

וזו לשון מדרש תנחומא ישן (לך יז) – "למה, שהבטיחני הקב"ה שיעשרני שנאמר "ואגדלה שמך" ואני אטול משלך, שתאמר "אני העשרתיך", אתמהה". אולי כוונת מדרש זה לפרושו של אור החיים הקדוש, שחששו של אברהם היה, שמא מלך סדום יטען בעיני העולם שהוא העשיר את אברהם ולא הקב"ה, ולכן המדרש כותב את המילים "שתאמר...", ולא הוסיף מילות הסבר כמו המדרשים האחרים.

הסבר נוסף

נלע"ד בעזה"י שישנה סיבה נוספת לסרובו של אברהם אבינו. אברהם אבינו ידע ש"אנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד" ובמיוחד בגזל ובחמס, ולכן לא רצה להתעשר מרכושם, מעבדיהם ושפחותיהם, שהרי הם השיגו את רכושם במרמה ובגזל. זו הסיבה שלא היה מוכן לקבל אפילו דבר קטן כמו שרוך נעל, על מנת לקדש שם שמים, להראות לכולם שהקב"ה סולד מהגזל ואסור בשום אופן להנות ממנו, ללא הבדל בין דין פרוטה לדין מאה.

אומר מדרש בראשית רבה (נ"ח) "מואס בבצע מעשקות - אם מחוט ועד שרוך נעל, נוער כפיו מתמוך בשוחד - הרימותי ידי אל ה' אל עליון".

נלע"ד בעזה"י שכוונת המדרש למה שכתבנו, שאברהם חשש מלקחת מאנשי סדום ואפילו רכוש קטן מאד כיוון שהיה בכך חלול השם, גם מעצם העובדה, שנהנה מרכוש גזול שבא לידיו שלא בצדק, וגם בתמיכתו כביכול במעשה סדום ועמורה, שהרי נהנה מכל הכסף והרכוש שהם השיגו ברמאות. אם חס ושלום היה אברהם אבינו מתפתה ולוקח כסף זה, היתה לקיחה זו כמין הכשרה למעשיהם של סדום ועמורה, שכן כביכול לקח אברהם אבינו שוחד [השוחד הוא הכסף הגזול] ועל ידי כך הצדיק והכשיר את מעשיהם. על זה המדרש אמר, שאברהם היה מואס בכסף שבא על ידי גזל ["מעשקות" מלשון עשוק] וכן נזהר מלקחת שוחד להצדיק מעשי רשעים.

כוונת הגמרא בחולין פ"ט

ואולי זו גם כוונת הגמרא בחולין (פט), וזו לשונה "בלעדי רק אשר אכלו הנערים - אמר רבי אבא קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים להחזירו, שנאמר "בלעדי רק אשר אכלו הנערים". פשט הדברים הוא, שהגזל היה מאנשי סדום אם אברהם לא היה משיב את רכושם.

על הסבר זה מקשים שתי קושיות:

א. הרי זה לא גזל כיוון שאברהם זכה בדין ברכוש כאשר ניצח את ארבעת המלכים, ומלך סדום ועמו התיאשו מכל רכושם.  ב. מדוע אברהם הצדיק לא החזיר את מה שאכלו נעריו?

המהרש"א שם תירץ, שבאמת אצל אברהם לא היה גזל והגמרא רק מביאה דמיון לגזל הנאכל, ולכאורה הסבר זה דחוק.

יש לפרש כמו שכתבנו לעיל, שכוונת הגמרא לגזל שגזלו אנשי סדום מעוברים ושבים ולמה שגזלו זה מזה. כיוון שאי אפשר היה לדעת מי בעליו של כל חלק מהרכוש ואי אפשר היה להחזיר לו, אברהם השאיר את כל הכסף אצל מלך סדום, אבל מה שהנערים שלו אכלו לא יכל להשיב למלך סדום, כיוון שנעריו נהנו מדבר גזול ואין יודעים מי הבעלים כדי שיוכלו להשיב להם, ולכן אברהם לא השיב את הגזל הנאכל.

מכאן למדה הגמרא, שגזל הנאכל קשה בהחזרה כיוון שלא יודעים לפעמים למי הוא שייך, כיוון שגם אם היו בו סימנים כאשר אכלו אותו הם נעלמו, וקשה לזהות את הבעלים האמיתי.

מדוע אברהם קיבל כסף ממלך מצרים וממלך גרר

לפי הסברנו את המדרש יובן מדוע אברהם אבינו הסכים לקבל רכוש ממלך מצרים וכן מאבימלך מלך גרר, ולא טען שמא יאמרו שהם העשירו את אברהם. זאת משום, שמלך מצרים ומלך גרר לא היו מפורסמים כגזלנים ואם יקבל מהם כסף לא יהיה חילול השם, שכביכול אברהם משתף פעולה עם גזלנים, כמו שהיה קורה אילו היה מקבל כסף ממלך סדום.

אמנם גם הסברו של אוה"ח הקדוש יובן על פי דברי חז"ל על הפסוק "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות..." (כה,ו), וזו לשון רש"י "פירשו רבותינו שם טומאה מסר להם. ד"א מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו - הכל נתן להם, שלא רצה להנות מהם". כלומר, שבפועל אברהם לא נהנה כלל מכל המתנות שקבל.

אבל מכל מקום עדיין יש הבדל בין מתנות אלו לבין רכושו של מלך סדום, שכאן מלכתחילה סרב אברהם לקבל ואילו שם קבל ורק לא נהנה מהן אלא נתן אותם לבני הפילגשים.

לפי הסברנו יובן היטב, כיוון שיש בסרוב לקבל את הכסף שני ענינים:

א. שלא יאמרו שאברהם משתתף עם גזלנים.

ב. שאברהם לא רצה להנות ממתנות של אחרים כמו שכתוב "שונא מתנות יחיה".

לכן, את רכוש מלך סדום לא רצה כלל לקבל, ואילו ממלך מצרים וממלך גרר קבל את המתנות, אבל לא נהנה מהם אלא נתן אותם לבני הפילגשים.

שני תרוצים לשיטת אוה"ח הקדוש

כיצד נסביר את שיטתו של אוה"ח הקדוש, מדוע אצל מלך סדום סירב אברהם לקבל רכוש אפילו על מנת לחלק אותו?

תרוץ ראשון - אצל מלך סדום היתה לו ברירה לסרב אבל אצל שני המלכים האחרים חשש לסרב שמא יכעסו עליו או בגלל סיבות אחרות, כגון: אצל מלך מצרים היה חשש שאם היה מסרב לקבל היו חושדים ששרה היא אשתו. אצל מלך גרר קבל את הכסף על מנת "הנה הוא לך כסות עינים" וכדברי רש"י "עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייסך יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך ועל ידי נס", אבל אצל מלך סדום שלא היה אילוץ לקבל את הכסף - סירב אברהם לקבל.

תרוץ שני - לפי שאברהם ידע שמלך סדום הוא רשע לכן חשש שכך יטען מלך סדום, אבל מלך מצרים ומלך גרר שלא היו רשעים כל כך לא היו מלעיזים ומשקרים שהם העשירו את אברהם.

מדרשים המסבירים את סרובו של אברהם לקבל מאומה ממלך סדום בדרכים נוספות

בדברי חז"ל ישנם מדרשים נוספים העוסקים בשאלה מדוע אברהם סירב לקבל ממלך סדום מחוט ועד שרוך נעל, וישנם הבדלים ביניהם.

מדרש סדר אליהו רבה(פרק כ"ג) - "שוטה, וכי כלי כסף וכלי זהב אני צריך... הושלך מלפני ארצה שלא נהנתי מממונם כלום... באותה שעה קדש אברהם אבינו שמו של הקב"ה ועמד והחזיר כל רכוש סדום ועמורה".

נלע"ד בעזה"י שכוונת המדרש היא, שאברהם קדש שם שמים בכך שהראה ולימד את כל העולם שלא הכסף הוא העיקר ולא צריך כסף וזהב, אלא יש ערכים אחרים אשר צריכים להנחות את החיים, ולהראות לכולם שאברהם לא נלחם במלכים על מנת לקבל כסף ולהרויח את השלל, אלא מתוך כוונה להציל את אחינו לוט ואת כל אנשי סדום ועמורה העשוקים שלקחו אותם לעבדים. הצדק היה מאיר לפניו ולא הנצנוץ של הזהב והיהלומים.

מדרש הגדול - "בא וראה עין טובה שהיתה לאברהם אבינו, לא קבל עליו אלא נתן לו את הכל". כלומר, אברהם נתן למלך סדום את הרכוש מתוך עין טובה שהיתה לו, שריחם על מלך סדום ואנשיו שישארו ללא רכוש, וגם שלא היה מצר על אבדן הכסף ממנו משום שהיה נדיב לב.